הסבון בכה מאד

28.9-10.11.18
תערוכה קבוצתית על הניקיון והלכלוך באמנות הישראלית העכשווית תיפתח ביום שישי 28.9 בגלריה על הצוק בנתניה.
אוצר התערוכה ד"ר גיא מורג צפלביץ`: מדובר בנושא טעון המלווה את חייו של כל אדם - כזה שאנו ממעטים להעמיק במחשבה עליו מעבר ליומיום.
 
 
 
 
 
 
על השאלה עד כמה הניקיון והלכלוך מעסיקים את החברה הישראלית בכלל ואת האמנות הישראלית העכשווית בפרט, מתכוונים לענות כעשרים וחמישה אמנים ואמניות בתערוכה הנושאת את השם המחייב "הסבון בכה מאוד". התערוכה, אותה אוצר ד"ר גיא מורג צפלביץ`, בעבור עיריית נתניה ובאמצעות היכל התרבות העירוני, תיפתח רשמית ביום שישי 28.9.18 בגלריה על הצוק בנתניה.

"ניקיון הוא מושג יסוד בתרבות האנושית. הוא בעל חשיבות חברתית אפילו בקרב חלק מבעלי החיים. חוץ מפעולת הניקוי הפיסית עצמה, החשובה כמובן להיגיינה אישית וסביבתית, הוא מעלה גם שאלות של מעמד, של מגדר ותרבות ושל נראות מול איכות, ומשמש גם חלק חשוב בפולחן הדתי בתרבויות השונות; קובע ד"ר מורג ומוסיף: "בראש השנה מקיימים יהודים רבים את מצוות ה"תשליך", בה הם מרוקנים את הלכלוך שבכיסיהם למקור מים כסמל להיטהרות הנפש לקראת השנה החדשה".



לטענת ד"ר מורג: "הניקיון נותן לנו מקום לשנות ולחדש, "לנקות את המגירות". אך לא בשביל כולם. בעוד שפעולת הניקוי בעבור רבים היא עיסוק תרפויטי ואפילו קיומי, לאחרים היא עשויה לגרום חלחלה מעצם המחשבה עליה. כך או כך, בניקיון יש גם משהו המזכיר את יצירת האמנות. הגוף פועל בעזרת תנועות וחומרים, ויוצר משהו שלא היה קודם - כמו בריקוד, פיסול וציור."



בין המשתתפים בתערוכה יש שפנו לסוגיות המגדר (שהרי הניקיון מוגדר עדיין כמלאכה נשית) והמעמד (בין השאר דרך עבודת הפועלים הזרים) הכרוכות בפעולת הניקוי; יש מי שתיעדו את עצמן מנקות, במטרה לעורר את שלל האסוציאציות האישיות והכלליות הקשורות בכך; יש מי שצילמו או ציירו עובדי ניקיון, ובחנו את מקומם בחברה; אחרת השתמשה ברובוט מנקה (IROBOT) על מנת לצלם מוזיאונים וגלריות לאמנות, ובכך סיפקה נקודת מבט שונה על מוסדות אלה; רבים התייחסו לחומרי ומוצרי הניקוי - יש שציירו ופיסלו אותם, ואחרים הפכו אותם כשלעצמם לחומרי הגלם של יצירותיהם.

בתערוכה יוצגו יצירותיהם של 25 אמניות ואמנים ישראלים שהתייחסו לנושא הניקיון או הליכלוך, כל אחת ואחד בדרכו. הגיוון והחיבור הנוצר בין העבודות בתערוכה מבקש לתת לצופה מבט רענן על נושא שמלווה את חייו של כל אדם - כזה שאנו ממעטים להעמיק במחשבה עליו מעבר ליומיום.



אוצר: ד"ר גיא מורג צפלביץ`

מקום: גלריה על הצוק, המעפילים 19 נתניה

הפתיחה ביום ו`, י"ט תשרי התשנ"ט, ה- 28.9.18, בשעה 11:30

נעילה ביום שבת ה-17.11.18
סיור גלריה יתקיים בתערוכה ביום ששי, י` חשון, ה-19.10 בשעה 10.30

בין המשתתפים: ג`ניפר אבסירה, ורד אהרונוביץ`, גילת אורקין, שי אזולאי, ורדי בוברוב, נועה גרוס, אביב גרינברג, ענבל הופמן, אריק וייס, חביתוש(באדיבות הטלוויזיה החינוכית הישראלית), אירית חמו, מרים כבסה, ענבל מארי כהן, קובי לוי, אנה מירקין, אסתר נאור, ורד נסים, אורן פישר, חן צרפתי, זויה צ`רקסקי, שולה קובו, אולגה קונדינה, מיכה קירשנר, מורן קליגר, רונן רז, דינה שנהב, קרן שפילשר.



על האמנים והעבודות:


אסתר נאור

אמנית החיה ויוצרת בסביון. נאור, אמנית מגוונת ורב תחומית, שיצירותיה מוצגות בשנים האחרונות בארץ ובחו"ל, מציגה בתערוכה מיצב הכולל כיור לבן. מחור הניקוז שלו מבעבע ללא הפסק קפה שחור, בזמן התקדמות התערוכה הולך וגדל הלכלוך לכתם ומשפיע על סביבתו.


רונן רז

רונן רז הוא אמן יליד 1964 החי ועובד בגבעתיים. רז, החל את דרכו בתחום עיצוב האופנה, והוא אנטמולוג חובב שעסק בעבר במלאכת פחלוץ ושימור בעלי חיים. בעבודותיו מפנה את הכלים ושפת הכנת הבגדים לתחום האמנות הפלסטית.

רז יוצר פסלי עור חלולים - מעטפות ללא תוכן, העומדות על קו התפר שבין חי, דומם ומת. ביצירותיו, חפצים דוממים ומוכרים מראים סימני חיים, ומייצרים מעגל אסוציאציות של גוף אורגני מרוקן, עייף רך ומותש. ברבים מפסליו הוא משתמש בשיטות מסורתיות של עיבוד ותפירת עורות שאת עיקרם הוא מאתר בין שאריות מלאים זנוחים או פגומים ומעורות ממוחזרים.


העבודות המוצגות נבחרו מתוך הסדרה Silver farm, (סילבר פארם) שהתרכזה במודלים של מוצרי טיפוח, ניקיון וקוסמטיקה כדוגמת; מיכלים, אריזות, תרסיסים, בקבוקוני לק ומוצרי טואלט שנגזרו ושוחזרו בתפירה עילית כמעטפות עור חלולות, מבריקות וכסופות, המייצרות אלגוריה לדרמת היחסים האנושית. שלישיית המדפים המוצגת, מדגימה טריטוריה סטרילית מוכרת של מוצרים לשיפור עצמי במחירי מבצע וחושפת את הפתולוגיה שמאחורי העיצוב האלגנטי של אריזת המוצר כמלכודת מטפורית לביקוש אחר אינטימיות ולשבריריותו של הגוף האנושי.



קרן שפילשר

קרן שפילשר נולדה ב-1977 בקיראון. היא בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית ב`ויטל` יוצרת ומתגוררת ברמת גן.

שפילשר היא אמנית רב תחומית. בשנת 2002, עם סיום לימודיה, זכתה בפרס האמן המבטיח ובמענק מטעם מפעל הפיס.

בשנת 2003, במסגרת תערוכת הפרס `דיוקן ראשון` של מפעל הפיס,הציגה שפילשר תערוכה שאפתנית במוזיאון תל אביב שמיקמה אותה באופן מיידי במרכז שדה האמנות. היא עושה שימוש בדימויים צבעוניים ופתייניים, ילדותיים לכאורה, המושכים את הצופה לעבודותיה, רק כדי לגלות בהם מצבי אבסורד וקושי, אלימות חבויה וכאב.

בתערוכה מציגה שפילשר את הציור "עבודה זרה" המתאר מטפל שחום עור, המנקה את ביתו של זקן. בציור נראה המטפל מנקה את הבית המבולגן והעמוס בפריטים המסמלים זקנה: הליכון, חיתולים למבוגרים, תרופות וחומרי ניקוי. שפילשר בחרה להתייחס לעובד כסמל לכל אותם מטפלים הזרים הדואגים לקשישים שלנו.



ג`ניפר אבסירה

אמנית ילידת 1982, עלתה לישראל מפריז ב- 1992. בוגרת תואר שני לאמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, בעלת תואר שני בחוג לאמנות בינתחומית מאוניברסיטת תל אביב ותואר ראשון בהיסטוריה כללית וספרות צרפתית.

אבסירה לא רואה עצמה כצלמת אלא כיוצרת דימויים, חלקם היא מצלמת בעצמה וחלקם היא מוצאת באינטרנט. אבסירה מציגה בתערוכה 3 צילומים מטופלים בהם היא מוחקת פרטים המפריעים לה ומחליפה אותם בכתמים ורודים. הורוד, צבע הנחשב לרוב אופטימי וילדותי, מסמל עבור אבסירה כאב שנבע מתקופה בה החלימה מפציעה קשה.



חביתוש

פסלו של חביתוש, הבנוי מחבית, מטאטא, פומפות ועוד, נוצר עבור סדרת הילדים "רגע עם דודלי" בשנות השבעים. הפסל הפך לסמלה של התוכנית המיתולוגית, ששודרה בשידורים חוזרים במשך כ-30 שנה וזכור בעיקר בעקבות המשפט : "לא לוקחים מפתח של חביתוש בלי רשות של רגע ודודלי". הפסל מוצג בתערוכה באדיבות הטלוויזיה החינוכית הישראלית.