מסע אל התת מודע

אוצרת הידועה מירי קרימולובסקי כתבה:
מבט אל התת מודע – ציוריו של האמן מנדי סנד
סוריאליזם – אוטומטיות נפשית צרופה, שלטון המחשבה והרגש אך לא ההיגיון...אמונה באסוציאציות, בכוחם של החלומות ובפעילותה של המחשבה חופשית". אנדרה ברטון

כך כתב הוגה הדעות אנדרה ברטון בתחילת המאה העשרים במנשר (מניפסט) שלו לתנועה הסוריאליסטית שהיה שותף להקמתה. אותה אוטומטיות נפשית צרופה קיבלה פנים וצורות שונות אצל חברי התנועה כמו דאלי הספרדי איש החלומות והתת מודע מצד אחד ומנגד מגריט הבלגי המפתיע והמוזר. אותם מחשבות של התת מודע שהצמיחו ללא ספק את אחת התנועות יוצאות הדופן בעולם האמנות של ראשית המאה העשרים, תנועה שצמחה על רקע צמיחתה של תנועה אחרת - התנועה הפסיכואנליטית והתאוריות הפרוידיאנית שפרחו בתקופה זו.
האמן מנדי סנד יליד בוקרשט (1932) היה ללא ספק נטוע בתוך האמנות הסוריאליסטית של אירופה. כמי שנולד וגדל באירופה (לישראל עלה סנד רק בשנת 1964) ובהיותו אדם משכיל ובקיא בתולדות האמנות הייתה אמנות זו חלק מהווייתו.

אף שאת ציוריו צייר בישראל ב"אור התכלת העזה" של המקום הזה, בשדה אמנות שהיה עסוק בעיקר במסרים ציוניים ובתיאור יופייה של הארץ אנשיה ונופיה, סנד לא בחר "לשחות עם הזרם". נדמה כי ציוריו לא באמת היו שייכים לכאן ועכשיו. סנד שבעצמו העיד לא פעם כי אמנות היא מרכז חייו, היה אמן בעל אמת פנימית חזקה. אמן שבחר לאורך כל הקריירה הארוכה בת 40 השנים בהן צייר, ללכת בדרכו שלו – סוריאליזם המבטא מצב נפשי קיומי נטול קשר למקום וזמן. האדם עמד תמיד במרכז יצירתו של מי שבנה באמנותו סגנון ייחודי בעל טביעת אצבע מובהקת. דמויותיו: נשים וגברים ,יפים אך עצובים, פניהם מופנים אל הצופה אך מבטם מרוחק ממנו. רק כשצייר את עצמו בדיוקן עצמי בפרוטומה כשל קיסר רומי יפה תואר, הוא מתבונן היישר אל הצופה ואולי לא... דמות של איש טבע ניבטת מהדיוקן הזה – תלתלים ארוכים הנראים כפירות או עלים של צמח שקמל טרם עת. כובעו נע בן כובע פלדה לכובע של פיות עטור פרחים ועלים אך עקרב מתנוסס במרכזו. השמים שברקע כמו ברבים מציוריו של דאלי הם שמיים אפורים, סוערים, מבשרים על הסערה שהייתה, או על זו שתגיע. בישראל לא פעלו ציירים סוריאליסטים רבים. אחד האמנים שפעלו בסצנה זו היה בן ארצו האמן ברוך אלרון, השני והמפורסם שבהם היה שמואל בק. בק ניצול שואה החי ופועל היום בארצות הברית, צייר את בניי משפחתו שאבדו וצורתם צורת אגס מרחף בין שמיים לארץ. החיבור עם הטבע הוא בסיס כוחן של היצירות האלה וגם אצל סנד הכל פורח. אולם האם זו פריחה ממשית? הדמויות שלו עוטות מסכות העשויות מפרחים,צדפים ופנינים. אך זהו טבע שאינו חי, זהו אותו הטבע שאותו אנו מוצאים בציורי "טבע הדומם" המסמל את ה"ממנטו מורי" (זכור את היום בלטינית)., ציורים המזכירים לנו לעד, שכולנו בני חלוף. מדויק אולי יותר המינוח הצרפתי "NATURE MORTE" – טבע מת,שכן בתוך הפריחה הזאת טמון כבר המוות.

רבים מהדיוקנאות שצייר סנד מזכירים במידת מה גם את ציוריו של האמן האיטלקי בן הרנסנס המאוחר ג`וזפה ארצ`ימבולדו, שצייר דיוקנאות של אצולת איטליה מפירות, ירקות ופרחים. אלא שבשעה שארצ`ימבולדו מבקש להרשים ביכולותיו, סנד מפגין יכולת מרשימה בציור ריאליסטי אך המשמעות היא משמעות אקזיסטנציאליסטית. התחביר שיצר הוא שנותן ליצירתו את כוחה ואת הרבדים רבי המשמעות שאנו כצופים מוזמנים לצלול לתוכם.
סנד שולח אותנו במבע חסר מעצורים אל התת מודע. בהתאמה של חפצים בלתי מתאימים זה לזה הוא יוצר משמעות חדשה. התיאור הריאליסטי,לעיתים אפילו ההיפר ריאליסטי של חפצים, מקומות ואנשים תוך כדי הוצאתם מסביבתם הטבעית בונה תחביר חדש. צורות מהטבע וצורות מהתת מודע חוברות למשמעויות ותובנות על החיים של האדם באשר הוא אדם, מבקשות להוציא אותנו הצופים למסע אל התת מודע שלנו.