שורש עשרים וחמש - תערוכה קבוצתית. אוצרות: רותי שגיא וגילת בן אריה

שורש עשרים וחמש
אורה אילון, לימור דן חנגלי, עדי אדר, פנינה אפיק, שולי שוחט.
 



התערוכה "שורש עשרים וחמש" מציגה עבודות של קבוצת "צורהלה" - חמש אמניות מעמק חפר, היוצרות בתחומי האמנות הפלסטית, ציור, פיסול, קולאז`, טקסטיל, חומר וצילום. הן עורכות ביקורים הדדיים בסטודיו של כל אחת מהן ובתערוכות אמנות. מנהלות שיחות, שואלות שאלות, משתפות מחשבות וחוויות המפרות את יצירותיהן. כאמניות הן גילו כל אחת בדרכה את נקודת ההתחלה, הבסיס והמקור של השורש המזין את יצירתן.

בתערוכה קבוצתית זו האמניות מבטאות במדיות אמנותיות שונות את התהליכים האישיים והקבוצתיים שהן עברו, כל אחת בנפרד וכקבוצה יוצרת. תהליך שהחל בבחינת המושג "שורש" מתוך עולמה וסיפורה האישי של כל אחת והמשיך ביצירות הנוגעות ונותנות מקום לסיפורה של האחרת.

השורש בתערוכה הוא מטאפורה לאחיזה, לתמיכה כמו גם מקור לצמיחה ולפרי. העיסוק בשורשים נוגע בעבר, בהווה ובעתיד, בחומרים הקרובים לעולמן של היוצרות. השורש מתחבר לסביבה בה גדלו, להיסטוריה המשפחתית וגם לעולמות דמיוניים. לצד זיכרונות של עצב ובדידות, חוסר שייכות, שברים ומשברים. ישנו גם צורך עז לבטא ביצירה דרכים לריפוי: לטפל, לעבד, לישר, לכסות, לאסוף ולהתמלא מחדש ביצירה עם החומר. לצמוח ולהתחדש.

הפיסול בחומר מעניק לאורה אילון את החיבור לפיסול מהיסטוריה רחוקה, לחומר השביר ומנגד השורד, העמיד בשריפות עם הכוח והיכולת לבנות את מבני העתיד. עבודותיה חוצות תרבויות ונותנות מקום למעברים ולחיבורים למקומות ארץ ישראלים, יהודיים, ומשפחתיים.

עבור לימור דן חנגלי - כל חומר הוא חומר גלם ליצירה, אך היא נמשכת בעיקר לחומרים משומשים שבאים עם מטען, עם סיפור קודם והמהווים עבורה מצע מרתק לעבודה. לימור נעה בחופשיות בין חומרים כשהחוקיות היחידה היא האמת של החומר, הזהות שלו והפיסיקה שלו. ההבנות מתגלות לה תוך כדי העבודה והחומר עצמו מוביל לדבר הבא.

המצלמה מאפשרת לעדי אדר לחקור בצילום אפקטים של אור, הצבעוניות הנוצרת ע"י שבירת האור נותנת תחושת מסתורין.. עדי גם חוקרת בחלק מעבודותיה את המשחק בין הנגטיב והפוזיטיב בצילום. האור יוצר את הקו, את מריחת המכחול וצובע את התמונות, הוא כלי לעבודת הבריאה ומילוי עולמות חדשים. האור מאפשר תרגום מראות קונבנציונליים, אישיים משפחתיים למחזות סוריאליסטים וכאשר האור ממלא אותם, מתגלה עולם ומלואו.

מה שמעסיק את פנינה אפיק מתחילת דרכה כאמנית, הוא האירוע האנושי הפרטי במסגרת ההוויה האנושית האוניברסאלית: האדם היחיד, היא כאדם, כאישה, המנהלת מערכות יחסי גומלין עם מערכות חברתיות שונות, עם מסגרות משפחתיות, פוליטיות ולאומיות. פעמים רבות הנוף בציור הגדול הוא רחב ממדים מול האדם הקטן, המוצג כדמות חסרת זהות מול היקום.

העבודות הצבעוניות של שולי שוחט הן בבואה הפוכה לנוף ילדותה בעיר הדרומית בה גדלה, עם הנוף המדברי והצחיח הבוהק בצבעי חום-צהוב חד-גוניים. שולי עובדת עם משטחי חימר המעוצבים בגזרות תלת ממדיות ושימוש במנעד רחב של צבעים עזים. עבודותיה מבטאות גישה חופשית ומודרניסטית הנותנת ביטוי לזיכרונות, לדמיון, לחלומות, למחשבות ורגשות בחייה.

העבודות בתערוכה מציגות חמש אמניות המבטאות תחושות כוח וחופש של כל אחת מהן הצומחות ונוצרות מתוך השורש. כל אלו באים לידי ביטוי בתערוכה, בעבודות עם חומרי יצירה השונים, בוויזואליות ובחומריות עשירה. הן מציגות את מגוון המשמעויות של הזיכרון האישי והקולקטיבי, חיבור לתרבות ולהיסטוריה, לבית, לנוף ולמשחקי הילדות, בביטוי אמנותי אישי המתחבר לחוויות מאוחרות ועדכניות.

אוצרות – רותי שגיא, גילת בן אריה